"They lived in squares, painted in circles and loved in triangles”

                                                Dorothy Parker*

למי שזוכר, כשיאיר לפיד שימש שר אוצר נפלה עליו הזכות להמליץ ולמנות נגיד בנק ישראל, אחרי פרישתו של סטנלי פישר. בחיפושיו התברר לו שחיי הכלכלנים לא כאלה משעממים כפי ששיער .

נדיר שאני לא ישן טוב בלילה, אבל זה קורה לי מידי פעם . בדרך כלל כשיש לי פוזיציית מסחר לא טובה, שגורמת לי הפסדים העלולים לצמוח בבוקר. האמרה אומרת שאם אתה מתעורר באמצע לילה בגלל פוזיציה, עליך לסגור אותה מייד, אבל לעיתים חיי המסחר פחות פשוטים, ולא תמיד קל לסגור פוזיציה, כי לא פעם בבוקר מתהפך הגל הכעור ועובר לרווח, ולפעמים אין מה לעשות, וכמו שמרוויחים לפעמים, גם מפסידים . מישהו היה קורא לזה התמכרות.

וכשזה קורה אני קורא. ספרים. בכלל, ככל שמערכות הבחירות נהיות שכיחות יותר, כך אני קורא יותר ספרים, וככל שהחדשות היומיומיות מדכדכות אותי יותר, כך רחוק יותר עולם הספרים אליו אני בורח, ואני מוצא את עצמי מבלה עם סופרים רוסיים קלאסיים, עם סופרים אמריקאים מודרניים, ועם ישראלים כשסיפוריהם דיסטופיים. גם זו סוג של התמכרות. 

כך ביליתי הלילה עם ״אורלנדו״, מאת וירג׳יניה וולף. וירג׳יניה וולף לא קלה לקריאה, כתיבתה קשה, לא מפנקת את הקורא, וזו סיבה מספיק טובה לקרוא אותה בשלוש לפנות בוקר.

שלושת העמודים הראשונים של הספר מוקדשים כולם לדברי תודה לעשרות נשים וגברים שכנראה סייעו בהערות ספרותיות כלליות כמו גם בתחקירים אודות התקופות הרבות על גביהן מפותלות עלילות הספר ובמתן פיסות מידע ספציפיות כפי שהיא בעצמה מציינת, שמושאי התודה העניקו לה, החל מחוקי נדל״ן, באמנות הציור ועד מוזיקה אליזבטית. מרבית השמות הזוכים לדברי תודה סתמיים או מפורטים יותר, הינם שמות אנגליים טיפוסיים, כמעט גנריים, וכך עברתי עליהם תוך כדי קריאה כאילו אני סופר כבשים . עד שלפתע, וחרף השעה המאוחרת, צדו עיניי אחרי השם ״...מר ג״מ קיינס....״. השם הזה מצלצל לי מתחומים אחרים. חיש קל קפצתי לוויקיפדיה כדי לברר אם אני טועה, ולא, אני לא, וראשי התיבות ג׳׳מ הם לא אחר מאשר הקיינס הנכון, ג׳ון מיינרד זה ג״מ. וידוא נוסף של זמנים כרונולוגיים, מבהיר לי שוירג׳יניה וולף וג׳מ קיינס יכלו להיות יחד באותה שכבה בצופים. הוא חי בין 1883 עד 1946, ואילו וירג׳יניה וולף בין 1882 ל- 1941. נרדמתי עם חיוך מהמחשבה על מה מקשר בין קיינס ובין וירג׳יניה וולף. מה בין אחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה העשרים, שבין היתר שירש את תפיסת אי ההתערבות הממשלתית בכלכלות הקפיטליסטיות וביקר את הנחת היד הנעלמה של כוחות השוק , ובין אישה פורצת דרך, סופרת מחלוצות זרם התודעה, ובין הנשים הראשונות שהצליחו לחדור אל שער הקאנון. 

כל קשקושי הכלכלה הפוליטית שלעיל לא באים אלא להעצים את התמיהה של מה לה ולו, מה לווירג׳יניה וולף ולכלכלן קיינס ומאין הזכות שנפלה בחלקו לקבל ממנה להערותיו את כתב היד של ״אורלנדו״, ספר שנכתב לפני קרוב למאה שנים, ומבשר את התפרקות תפיסת המגדר של היום ואת ניצני תיאוריית הקווריות. מהפכני ממש!

ובכן, לא טעיתי בגדול בלילה, אמנם לא היו יחד בקבוצה בצופים, אבל שניהם היו שותפים לקבוצה אחרת, קבוצת בלומסברי, על שם השכונה הלונדונית הידועה בהייפ התרבותי שלה. בקבוצה היו שותפים חבורה של צאצאי האליטה הבורגנית האינטלקטואלית של לונדון, בוגרי קמברידג׳ או מוסדות אחרים שנשים יכלו להתקבל אליהם (לקמברידג' לא), וביניהם סופרים, אמנים, וכן, גם כלכלנים.

מן הסתם הפרטים שנגלו לי הבוקר, ידועים למכביר לרבים ו כי הרשת, אמנם לא מלאה בהם, אך די בקלות ניתן למצוא בה אודותיהם. ככה אני, מגלה תרבויות באיחור.

מתברר שחברי הקבוצה לא רק החליפו דעות וכתבי יד אלא גם הרבה יותר מזה, והסיפורים על שלישיות ורביעיות וחוויות מיניות חוצות מגדר היו חלק מההוואי, לרבות של קיינס עצמו. למעשה מדובר בחבורה חתרנית של תחילת המאה העשרים שביקרו את הקונספציות שהיו מקובלות בעניין המיניות, פמיניזם וחברה, כמעין מבוא לסוף עידן המודרניות, בואכה פוסט-מודרניזם. בדברי התודה הוסיפה וירג׳יניה וולף גם את מדאם לופוקובה בשל עזרתה בשפה הרוסית, רקדנית צמרת שלימים הייתה אשתו של קיינס, כשזה חדל מהרומנים ההומוסקסואליים ומהשלישיות שנחגגו בין חברי הקבוצה, בטח אגב שיח אינטלקטואלי וביקורת על האריסטוקרטיה הבריטית המתנוונת.

בסופו של דבר יאיר לפיד כשר האוצר והממשלה מינו את הפרופ׳ קרנית פלוג כנגידת בנק ישראל תוך פסילת כל מיני מועמדים שהתגלו כשובבים : אחד שהיה לו רומן, אחר שלא חסר לו דבר אך נחשד כמי שסחב איזה תיק מחנות דיוטיפרי בשדה תעופה כלשהו. בקיצור, בני אדם, לא חלילה עברייני צמרת. כהונתה של פלוג הייתה בסדר גמור, עשתה את העבודה, ובמידה רבה גם היא הייתה פורצת דרך ושוברת תקרת זכוכית בהיותה נגידת הבנק הראשונה, ובין הבודדות בעולם. היא הייתה מועמדת טבעית וגם מומלצת על ידי קודמה, אבל לפיד וביבי חיפשו גברים. וכמובן אין ערך למחשבה כיצד היו מתפקדים אחרים אלמלא נפסלו בשל הפשעים והעברות הקטנות.

אבל כשאני חוזר לסיפור החבורה של קיינס, האחיות וירג׳יניה וונסה סטפאן, לימים וולף ובל בהתאמה, ועוד חברים בקבוצת בלומסברי- שקיבצה אינטלקטואלים בעלי השכלה מאמנות ועד לכלכלה, היסטוריה וספרות, אשר נחשבו אז (ואולי כך היו נחשבים היום) כחתרנים, אוונגרדיים, מרדניים וסוטים - אין לי אלא להרהר, האם בתקופה הפוריטאנית הנוכחית, המחפשת את האנשים המושלמים, הטהורים מכל חטא, והחפים מכל פגם, בתקופה התרה אחרי שיפוטיות קיצונית, וממהרת לפסול, להעניש, להדיר ולהחרים, האם אנשים כל כך מרובעים ימצאו פתרונות לבעיות עקומות, והאם לצד טכנוקרטיים ומהנדסים לא שווה גם לגדל אנשים בעלי ראייה רחבה דיה? אחרת איך יצמחו אנשים יוצאי דופן שיהיו מספיק יצירתיים ומסוגלים למצוא תרופה למזור הכלכלה כפי שקיינס מצא, ולכתוב ספרים פורצי דרך כמו וירג׳יניה וולף?

*דורותי פארקר, יוצרת, על קבוצת בלומסברי.