בדומה לראש הממשלה הכושל ביותר במדינת ישראל, בנימיו נתניהו, ואולי אחד מנביאי השקר שהצליחו בתחבולות ושקרים דמגוגיים לעולל לעם היהודי את אחד האסונות הגדולים ביותר שפקדו עליו מאז השואה, זה הזמן להזכיר את יו״ר מפלגת העבודה מירב מיכאלי, שאף היא תרמה תרומה לאסון הנוכחי, ובדומה לנתניהו סירבה במשך עשרה חודשים ליטול לעצמה ולו קורטוב של אחריות לאסון הנורא.

מיכאלי, בניהול סיכונים מחפיר, בין מחוסר חזון ובין מעודף יוהרה, וסירובה להתאחד עם מרצ ערב הבחירות האחרונות, העניקה לימין המשיחי-נקמני את הגרוש ללירה שאיפשר להם במשך עשרה חודשים להוביל את החברה הישראלית לאסון שכולם הזהירו מפניו. כל תכליתה של הממשלה הנוכחית הייתה לרסק את מוסדות המדינה, מה שהם מכנים הדיפ-סטייט הדמוני – הצבא, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, החברות הממשלתיות, הפקידות המקצועית במשרדי הממשלה, העמותות החברתיות של החברה האזרחית – תוך החלפה של אנשי מקצוע ומינוי תחתם של מקורבים חסרי יכולות ככל שידם משגת או סירוס הנותרים. מה מפליא שכה הצליחו? מה ההפתעה אם כן שכל אלה קרסו אל פני האסון? מי יכול לתפקד ולהעיז לומר דבר מה אחרי מכונת הרעל המונחתת על מי שסוטה מדף המסרים המלכותי? שר הבטחון שעל-תנאי שהוחזר בזכות המחאה? היש ספק שפיצול משרדי הממשלה לא נועדו אלא למנוע שמי מהשרים יצבור די כוח, מה שהוסיף לחוסר התפקוד? אלה המכות שבמידה רבה הובילו לאסון שבו אנחנו שרויים. עשרה חודשים של צביעת כל המוסדות האלה כגרועים מהחמאס, כדמון. ״פרה-פרה, קודם רפורמה, אח״כ חמאס״ כביטוי החזק ביותר לסדר העדיפויות העקום, לאמור: קודם נשתלט על המדינה ועל תקציביה ומוסדותיה. אח״כ האזרחים.

גם מירב מיכאלי, בדומה לנתניהו סרבה לומר: אני אחראית. אינני מבין כיצד היא ישנה בלילות וגם אותה צריכים לרדוף המתים והחיים כמאמרו של גידי וויץ.

אבל יש סיבה נוספת ומהותית לדרישה לעזיבתה את החיים הפוליטיים, כן, עם יאיר לפיד. מה שהיה לא יכול להיות מה שיהיה. ניתן להניח (ולקוות) שיותר ממחצית מנציגי הליכוד בכנסת ייעלמו אחרי הבחירות הבאות וישובו אל אלמוניותם או אל גודלם הטבעי של נערי הגבעות שנתניהו העניק להם את המפתח לניהול המדינה. סביר שהליכוד יתפצל וחלקו האחראי יחבור ל״המחנה הממלכתי״, לאמור הימין האחראי.

מולם עומדת היום לקונה ובה שוחים שרידי מחנה מרכז-שמאל של אנשים בלתי רלוונטיים שעליהם ללכת הביתה, בראשם מיכאלי. אך גם לפיד ומרבית חברי יש עתיד, המצויים כעשרים שנה בפוליטיקה ללא השג ממשעותי – עליהם ללכת. הם ודעותיהם החלולות איבדו כל רלוונטיות. עם כל ההערכה על יומיים וחצי של ניהול סביר של ממשלה בראשותו בנסיבות מקריות לחלוטין, הוא ומפלגתו בתנאיה הנוכחיים הם גופים ומפלגות של אתמול. עם כל ההערכה, ואני עצמי הצבעתי פה ושם ל״יש עתיד״, אין בהם שום מסר למעט בורגנות פסדו-ליברלית.

אך מנגד, מחנה שלם זועק למסגרת פוליטית של מרכז-שמאל ציוני, שייטול חלק מוביל בבנייתה מחדש של הארץ הגדועה, ואין טבעי ממנה שיעודה המרכזי יהיה בנייתו של מרחב משותף חברתי-גיאוגרפי שיכלול את יישובי העוטף יחד, יחדיו ממש, עם שיקומה של שדרות. הריסתן של אלה מזמנת לנו הזדמנות גם לתיקון עוולות היסטוריות, וזה המקום להקים מועצה עירונית-אזורית, שתכלול עיר ומושבים וקיבוצים וקהילות כפריות ועירוניות על בסיס שוויוני יותר, עם צדק חלוקתי במסגרתו משפחה בשדרות ובבארי החדשה תקבלנה תנאי חיים ותקצוב זהה. זוהי התגובה הציונית ההולמת של ישראל המחודשת תחת עשרות השנים של פוליטיקאים שבאו להפריד בין כולם.

זהו יעודה של התנועה החדשה שיש להקים על הריסותיה של מפלגת העבודה ויש עתיד ומרצ, עליהם השלום. אין לי ספק שעשרות אלפי צעירים שישובו מן המלחמה, יחד עם עשרות אלפי המתנדבים התורמים היום בעורף, יראו בכך יעוד אישי ולאומי. כך גם תילקח מן ההתנחלויות הבכורה שבכוח ובמרמה נגנבה מאז מלחמת ששת הימים, על ידי כל אלה שהשתלטו על הציונות והסיטו אותה לדרך משיחית ולסדרי עדיפויות לקויים, שתוצאותיו המרכזיות נראו ב-7 באוקטובר כשצה״ל הופיע כצבא ההגנה למתנחלים ולא צבא ההגנה לישראלים.

בראש התנועה הזו צריכים לעמוד מנהיגות ומנהיגי המחאה ואחים ואחיות לנשק ובאנו לתקן וכל אותם אנשים נהדרים מהחברה האזרחית שמתפקדים כעת במקום המוסדות שרוסקו על ידי הליכוד וחבר שקרניו. אלה צריכים להיבחר בפריימריס פתוחים. לצידם, צריכים לעמוד אנשים מנוסים וגיבורי השעה, כמו נועם תיבון, חיים ילין ויאיר גולן, אנשי מעשה הגונים, אולי גם עופר שלח (שנזרק בבושת פנים מ״יש עתיד״ כי ההין לערער את מנהיגותו של העומד בראשו). תנועה חדשה זו צריכה להיות כליא ברק של אנשים טובים שייבנו מחדש את הארץ, ישכיחו לנו את הפוליטיקאים האפסים שבשלושת העשורים האחרונים מחרבים את המדינה, ומחרבנים על אזרחיה, עוסקים ב״הפרד ומשול״, ובמציאת אוייבים פנימים מדומיינים לשנוא. ממש בדומה למשטרים האנטישמיים שמצאו ביהודים אויב משותף מדומיין. גם הציבור החרדי צריך יהיה לעשות חשבון נפש, לזרוק את העסקנים ולהתחבר לבניין הארץ. מה שהיה איתם לא יכול שיימשך.

זו שעתה של תנועת הציונות החדשה, חפה מקנאות ומשיחיות השקר של המתנחלים, חפה מהשחיתות שפשה על הפוליטיקה הליכודית בעיקר, אך גם חפה מחזיונות השלום האוטופיים של השמאל הרדיקלי הפוסט-ציוני. חיסול חמאס לא יחסל את הבעיה הפלשתינאית. כנראה עדיין ״בלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית״,  כהספדו של משה דיין על קברו הטרי של  רועי רוטברג בנחל עוז ב- 1953, אך ודאי לא נוכל לעשות זאת ללא הנהגה ראויה וישרה. היום הנהגה כזו אינה קיימת, ואם לא תתקיים, לא תהיה מדינת ישראל.

בתמונה: מיכאלי ולפיד (צילום: קובי קואנקס).